טבח באמצע המאה ה- 15 שבסופו נוצרים חוקים לטיהור הדם, אשר אז ינוהלו על ידי בתי המשפט של האינקוויזיציה הספרדית
המחצית הראשונה של המאה החמש עשרה בקסטיליה היא זו של שלטונו של יוחנן השני. נולד בשנת 1405, הוא התייתם בגיל שנתיים ועד
לגיל הרוב אמו, קטלינה דה לנקסטר, ודודו, פרננדו דה אנטקרה, היו יורש עצר; הילד התחנך על ידי מורה יהודי, פבלו דה בורגוס. בשנת 1410, עם חתימת מחויבויות קספה (אראגון), דודו פרננדו עוזב את קסטיליה והופך למלך אראגון עד מותו בשנת 1416. בנו, אנריקה דה טרסטמרה, בשנת 1420, חטף את בן דודו בטורדאסילאס, המלך חואן השני, אך המלך הצליח להימלט בעזרתו של דון אלברו דה לונה. עזרה זו מעניקה לדון אלווארו תגמול גדול: הוא מספק את מחוז סן אסטבן דה גורמז (היום סוריה) אנריקה היה נעול בטירה של מורה וקרובי משפחתו, שנשללו מתארים, ברחו לאראגון. המתחים בין קסטיליה לאראגון מתוגברים כאשר המלך אראגוני אלפונסו הגדול מתערב עם חתימת הסכמי אסילה. לאחר הסכם זה, חלק מהקסטיליאנים קשרו קשרים עם הארגון כדי לעצור את כוחו של דון אלברו דה לונה ובשנת 1429 פרצה המלחמה בין קסטיליה לאראגון. עם מלחמת האזרחים בקסטיליה בשנת 1437 נאלץ חואן השני לגרש פעמיים את תקפו, אלברו דה לונה, שהוחלף על ידי פדרו סרמיינטו, קונדיטור המלך.
כשאלברו דה לונה חוזר בתפקידו, פדרו סרמיינטו הופך לראש עיריית טולדו. כועס על פיטוריו בתוקף של חואן השני, פדרו פונה לעתיד אנריקה הרביעי דה קסטילה, בנו של חואן השני.
ב- 25 בינואר 1449 ביקש הקברן אלווארו דה לונה את העיר טולדו, מטעמו של המלך חואן השני עצמו, הלוואה של מיליון חרביים (דמות
אסטרונומית) בכדי לכסות את המאבק נגד אראגון. על גביית המס אותו נישא מי שהיה אז אספן בטולדו: היהודי אלונסו קוטה, אביו של המשורר רודריגו קוטה.
האנשים יללו בכעס. ומכיוון שלא נשמע בזעקתו, הוא החליט לפנות נגד קוטה, האספן, שהצליח להימלט. ואז האנשים, עם פדרו סרמיינטו בראש, כיוונו את זעמם כנגד שאר המתגיירים היהודים, שהם שונאים זה שנים על שלומם הכלכלי. ב- 5 ביוני הם שרפו את שכונת מגדלנה, בה התגוררו יהודים ומגרים. יחד עם סרמיינטו היו הקאנונים חואן אלפונסו ופדרו לופז גולבז ומרקוס גרסיה דה מורה.
לאחר המהומות, נולדת תקופת גזר הדין של פדרו סרמיינטו, או מה שנקרא – משפט ראשון – משפט לניקוי הדם, שלשמו גורשו המוני כל מיני תפקידים ייצוגיים בעירייה. הם היו מפורסמים מאוד בתקופתם, ועד מהרה אומצו לא רק על ידי עיריית טולדו, אלא על ידי אוניברסיטאות וכל מיני מוסדות. בלהיטותו להשיג את הנהגת חוק ניקוי הדם בקתדרלה של טולדו, הגיע הכומר מלצור איצו לזייף מכתב לכאורה מיהודי קונסטנטינופול שנשלח ליהודי סראגוסה בשנת 1492 כדי לספק אותו כ»הוכחה «של קיומה של מזימה על ידי היהודים להשמדת הנוצרים ו»הפרת המקדשים שלהם ומחלל את סקרמנטים וקורבנותיהם «
מסיבה זו משפחות רבות, במיוחד עם אמצעים כלכליים גדולים, יעשו כמיטב יכולתן להסוות את מוצאם המומר, אם כי בחלק מהמקרים היו פרסומי שם משפחה, כמו זה שמוליד את הביטוי «זרוק את השמיכה» בקתדרלת טודלה תלה שמיכה עם שמות היהודים שהומרו לנצרות.
עם עובדות אלה, שניתן לאשש בכרוניקה של ג’ון השני, ועם האירועים שקדמו להמשך, המשך לדבר על ספרד משלוש התרבויות היא בגידה בהיסטוריה של המדינה עצמה והונאת תרבות, מכיוון שהיא שוללת את אזרחי ידיעת האמת.
